היום אחר-הצהריים פתחתי את פרדריק, מחשבי האהוב. כמו בכל יום בשעה הזו, הוא עשה קולות של התעוררות (ד"ר פרדיטל, הווטרינר הפרטי של המחשב, הפטיר פעם שזה מכרטיס המסך, ודווקא יש לו שם. ג'יפי. אולי עכשיו הוא יירגע טיפונת) וקצת אחרי שאמרתי לו להעלות את הווינדוס הטפט של עין הדג עלה – משמע שהמחשב מוכן למשימותיי.

אני, למען האמת, לא התייצבתי ליד פרדריק בשעה שהוא אתחל את עצמו. כמו בכל יום אחרי התיכון – אני חוזר הביתה, מפעיל את פרדריק, פולט בחצי-פה איזה "שלום" לאחים שלי, ואץ לשתות שוקו (חם או קר? זה כבר תלוי במצב-רוח).

כרגיל, לאחר שסיימתי את טקס הפולחן הזה חזרתי לחיקו של המכונה האהובה שלי. בשל אופי הרשת בבית שלי (הדס, פרדריק שמחובר אליו ועוד שני מחשבים המחוברים לפרדריק), כבר הייתי מחובר לאינטרנט. זה טוב, כי ככה אני אדע יותר מהר אם השעועית האנושית כבר התחבר לאיציק. מה שעוד היה מוצג שם, על המסך – היה האתר הזה, פרי-רוט. כך סתם. לא יודע מי פתח אותו, לא יודע מה זה האתר הזה בכלל – אבל הוא היה פתוח. שיהיה לו לבריאות, אבל מה הוא רוצה ממני, ומה טיב הפרויקט הישראלי הזה?
נראה כי האתר הזה שבק חיים, עוד בטרם העניק לי חיי נצח בדמות כונן קשיח וירטואלי. חבל.

לפי הכיתובים באנגלית שם, הוא עוד אתר, אחד מיני רבים, המציע שירותי אחסון באינטרנט. שרת, בז'רגון המקצועי. קראתי עוד קצת, והבנתי שהוא מבוסס יוניקס (סליחה, לינוקס), שהוא מציע מקום די ענקי לשים בו את כל מה שאני רוצה, ושהוא רודף בצע ופרסום – כמו כל האתרים, בעצם. קראתי עוד הרבה והבנתי שזה, בינתיים, בחינם. אבל כדברי האמרה הידועה – אין ארוחות חינם. כדי שמישהו יקבל את חבילת האחסון הכי קטנה הוא צריך, כמובן, לפתוח חשבון ולקוות לטוב. מה זה טוב? לקוות שיהיו לו 100 לחיצות על הבאנר שהוא צריך לשים איפה שהוא.

אבל זה לא כל כך פשוט – יש צורך ב-100 לחיצות, תוך חודש, שכל אחת מהן נשלחה מ-IP אחר. שתיים, שלוש וגם ארבע לחיצות אשר באות מאותה כתובת ייחודית באינטרנט – תחשבנה כאחת, ולא יעזור כלום. שאלתי את ד"ר פרדיטל אם בכלל אפשרי לדעת דבר כזה. הוא ענה שכן. הפנמתי, בלעתי רוק, והחלטתי – נו, שיהיה. עוד באנר אחד לא יזיק.

שמתי.

נתתי קישור לכתובת שאמורה לספור את מס' הלחיצות לחשבון שלי.

בדקתי שאכן הקישור עושה משהו. הנה, יש לחיצה אחת. איזה כיף.

זהו. עכשיו, הכול תלוי בכם. מדי פעם, כששעון המחשב שלכם יחליט, הבאנר של פרי-רוט (זה עם שימי, הפינגווין של לינוקס) יתנוסס בגאווה קצת מעל ל-"© כל הזכויות שמורות", אותו מקום שאתם לוחצים עליו כדי להגיע לאתר של רד פיש, לדוגמא. אלה שנורא רוצים לעזור לי ע"י לחיצה כפולה ומכופלת על הבאנרים – תודה, אבל שמרו את המאמץ. אני רק מבקש שתקליקו על זה בכל פעם שיזדמן לכם. אגב, לפי מה שהוסבר לי, כתובות IP עובדות לפי "עונות" – Sessions. כלומר, כל פעם שאתם מתחברים לאינטרנט מחדש (דהיינו, הפעלת החייגן), אתם אמורים לקבל IP אחר.

אז תזכרו בי מדי פעם, טוב?

בחזרה להגיגי מר אדון