זהו. נשבר לי. כבר בערך חודש שהצ'ופצ'יק ההוא שמונע את נפילת מכסה הסוללות בשלט הכחול והמעוצב של עריצי זהב (סליחה, HOT) משל היה תקרת פל-קל קלילה מתנדנד לו אנה ואנה עם כל נגיעה, בין אם מכוונת ובין אם לא, במכסה. אני לא מכיר בית אחד שבו יש את השלט המדובר יותר מתקופה של חצי שנה, בלי שהצ'ופצ'יק של המכסה ניזוק. אני לא רוצה לדבר פה על איכות הפלסטיק, או משהו משעמם כזה. אבל רבאק, אפשר לקבל החלפה?

באתר זה ממש ניתן לראות פחות-או-יותר כמה זמן יש לי את הממיר הדיגיטלי. ככל שאני מצליח להעלות על זכרוני, ודברים כאלה אני אמור לזכור, לא החלפנו את השלט פעם אחת במהלך כל הזמן הזה. אני חושב שהגיע הזמן.

בתחילת ינואר השנה צלצלתי אליהם. כוכבית-שלוש-שש-שלוש-שש. אחרי המתנה קצרה יחסית קיבלתי מענה אנושי. לשאלתי "מה ניתן לעשות עם השלט" נעניתי כי ניתן להגיע עם השלט למשרדי קבלת הקהל של החברה היכנשהו ברחובות ולקבל בחזרה שלט חדש, נוצץ וכחול. את הקודים לטלוויזיה ולוידאו, אגב, צריך להכניס ידנית.

כמוקדן (או שמא מוקדנית?) שכרגע אמרו לו משהו הוא עצר את שטף דיבורו, פלט "רגע" והסביר שאי אפשר להגיע עכשיו. החברה מקבלת את שלטיה דרך הים, התבשרתי, ומכיוון שבאותה עת שרתה שביתה בארצי – הסחורות מתעכבות ואין די שלטים במלאי בכדי להשביע את תאבונם של משוברי-הצ'ופצ'יק. אם זאת, ברגע שהמלאי יחודש במלואו, ישמחו ליצור איתי קשר בשנית ולספק לי שלט חדש בתמורה לישן (כמובן שצריך להגיע למשרדים קודם).

נו, בסדר. יש שביתה אז יש שביתה. נחכה, מה לעשות.

התפניתי לעיסוקיי. בשבועיים ומשהו שעברו מאז שהתקשרתי ולא חזרו אלי השלט הספיק גם לצנזר מקשים על-פי רצונו החופשי – הוא לא ממש אהב, למשל, כשהכפתור של הכיבוי נלחץ. טראומות, כנראה, שפגו לחלוטין מהרגע שהתחלתי ללחוץ על מקשי המספרים, שעבדו מצוין כצפוי.

התקשרתי בשנית. אולי הספיקו לשכוח אותי מאז. מוקדנית אחרת ענתה לי ולאחר שהסברתי את בעייתי אמרה לי שהיום בדיוק הסבירו להם מה העניין עם השלטים, ושעדיין יש מחסור במלאי, וצריך לבקש את פרטי הלקוח כדי לחזור אליו שוב לכשהמלאי יתחדש. לדעתי השביתה כבר נגמרה, אבל לא היה לי נעים להתחיל להתווכח איתה על זוטות שכאלה, התנצלתי בפניה והסברתי שכבר נתתי את הפרטים שלי קודם, לפני כמה זמן, ושחשבתי כי שכחוני. היא הרגיעה אותי ואמרה שזה אף פעם לא קורה, ושיתקשרו אלי עם בשורות טובות.

עוד שבועיים (פחות או יותר) עברו. לא, הם לא התקשרו.

אני חשבתי שזה כבר מוגזם מדי. הפעם אבי היקר נטל את המושכות ובין משפט למשפט רמז להם שיס רודפים אחריו ורוצים בדמי מנויו. זה, כנראה, הספיק להם בשביל לאשר כי כן מותר להגיע (למרות ששתי דקות קודם הסבירו בפעם השלישית את המצב).

אתם מבינים? מהרגע שהזכרנו את המתחרה, פתאום יש שלטים. יש מלאי. לא קשה.

היום לקחנו את משאת נפשנו סוף-סוף, ופקידת הקבלה היתה חביבה מספיק כדי להתאים את השלט לטלוויזיה ולוידאו שבביתנו.

למה, הו למה, צריך להתחכם ולהתפלפל כדי להשיג משהו?

אה, כן, כי זה HOT. אני חושב שאני מעדיף שיהיה לי קר.

ואם יורשה לי (ואני חושב שיורשה לי) משהו קצת לא קשור – בחודש האחרון עמלתי כדי להשיג שרת בלי פרסומות. אני רוצה להודות מעל במה זו לשחר אדרי, אור עוזרי ולדניס ספיולין על עזרתם שלא תסולא בפז.

בחזרה להגיגי מר אדון